כבוד

ילדים צריכים לדבר בכבוד. 

ומה עם ההורים?

נעצור רגע ונשים ❤️ למשמעות וחשיבות המילה כבוד. 

בתוך קשר זוגי ומשפחתי. 

עם ילדים, חברים ובעבודה

ואפילו בתוך קשר טיפולי. 

כולנו זקוקים לתחושה שמכבדים אותנו. 

זה מובן. 

נשאל את עצמנו - 

מה קורה לי כשאני בתחושה שלא מכבדים אותי? מה זה אומר עלי?! 

עימותים רבים בתוך חיינו נובעים בדיוק מהתחושה הזו - חוסר כבוד.

ומה מסתתר שם? 

לא סופרים אותי 

לא מעריכים אותי 

לא מקשיבים לי

ומה המשמעות של כל זה? 

אני לא חשוב.ה

וכשילד/עובד/ מטופל/ בן זוג מסתובב בתחושה 

שהוא לא חשוב איך לדעתכם הוא יתנהג? 

בדיוק ככה!

בתוך קונפליקט נתבונן בעצמנו ונשאל -עד כמה אני מתייחס.ת בכבוד 

לרצונות 

לצרכים

לרגשות

של האדם העומד מולי? 

האדם העומד מולי יכל להיות גם ילדה בת 3 שמתעקשת על שמלה קצרה ביום חורף, 

נערה בת 14 שטוענת שהיא מוכנה למבחן למרות שלא למדה אפילו רגע,

או מטופל שמרגיש שהטיפול תקוע 

או בן זוג שמתלונן שלא רואים אותו… 

עכשיו נשים בצד את השאלה בנוגע למי צודק

ובמקום - 

נשאל את עצמנו

 האם אני באמת מכבד.ת את דברי האחר?

עד כמה אני מצליחה לראות את הרציונאל שעומד בפני האחר? 

יש סיבה להתנהגות, תמיד

 אם רק נתאמץ לחפש אותה הרבה קונפליקטים והתנגדויות יוכלו להיפתר. 

זו לא שפה חדשה שצריך ללמוד, זו רק זווית קטנה שצריך לשנות. 

שמעו סיפור: 

לפני מספר שנים 

בדרך לאילת עצרנו במצפה רמון

בתצפית, מעבר לחומה ראינו יעלים

ילד אחד זרק אבנים קטנות לכיוון היעלים,

אחד האנשים שעמד שם העיר לו בתקיפות

 ״הלו ילד, מה אתה עושה?!? מה אתה זורק אבנים?!״ 

הילד השפיל את ראשו ונראה עצוב ומתוסכל. 

אמא שלו ניגשה אליו ואמרה לו

 ״חמוד שלי, אני יודעת שניסית למשוך את תשומת ליבם של היעלים ורצית שיתקרבו אליך,

לא התכוונת לפגוע בהם״ 

ההקלה על הפנים של הילד הזה☺️ חיוך קטן שאומר הכל - מכבדים אותי, רואים אותי.

חוויית כאלו יגרמו לו להרגיש 

אני חשוב! 

בניית ערך עצמי מתחיל בדיוק ככה - בכבוד. 

המסע אל תוך התפקיד ההורי דורש מיומנויות אישיות ובין אישיות רבות. התפקיד ההורי מורכב ומלווה בקונפליקטים רבים, הסוגיה של כבוד ודרכי שיח של הורים עם ילדים,  כמו גם סוגיות הוריות נוספות עולה רבות גם כשהורים מגיעים עם הילד לטיפול, ומהווה סוגייה מרכזית בתהליך הטיפולי ומדגישה את חשיבותם של ההורים בתהליך כשותפים, ולקבלת כלים והדרכה. 

למה כל כך חשוב ללוות גם את ההורים כשהילד שלהם נמצא בטיפול? 

ההורים הם הדמויות הכי משמעותיות בחיים של הילד, מכירים אותו ונמצאים איתו ברגעים משמעותיים של היום. 

אנו רואים את ההורים כחלק מצוות הטיפול- להמשך ההתערבות בבית ולעדכון הדדי על התהליך בבית ובטיפול.

בתהליך זה, גם ההורים בעצמם צריכים ליווי.  הם מתמודדים עם חוסר אונים, צריכים לרכוש ידע ולעבוד על הקשיים והחסמים שלהם בתהליך. 

בהדרכת הורים נסייע להורים להבין את הבעיה שבמרכז הטיפול, נלווה אותם ולהבין כיצד הם פועלים, מה מניע אותם, מה הפער ביניהם בתפיסות ההוריות שלהם ומה הפער בין התפיסות ההוריות ליישום בפועל, היכן הם ממקדים את הקשב והאנרגיה ההורית ומה ניתן לעשות כדי שתפקידם יהיה יעיל יותר ברמה האישית, הזוגית, ההורית והמשפחתית.

תהליך שיקדם בצורה טובה יותר את הערכים וסדרי העדיפות שלהם, וישיג טוב יותר את המטרות.

העבודה מול ההורים תתייחס לשלושה צירים מרכזיים:

1.  הסיבה בגינה הילד נמצא בטיפול - לחבר את ההורים לתהליך הטיפולי שהילד עובר. המשגה והסבר על הבעיה ודרכי הטיפול ומתן כלים טיפוליים להורים לסייע לילד להתמודד עם הבעיה. ההורים הופכים לשותפים פעילים לטיפול.

2.  סגנון הורי וחסמים הוריים וסביבתיים -  הנחת הבסיס היא שההורים פועלים לטובת הילד, להקל על סבלו. נרצה לחקור את הסגנון ההורי ולהבין כיצד, באופן לא מודע, הם תורמים לשימור הבעיה. תהליך זה כולל זיהוי פעולות לא יעילות שלא מקדמות שינוי, וזיהוי חסמים רגשיים והתנהגותיים של ההורים (והסביבה) ליצירת השינוי. 

3.  אג'נדה הורית - בנית חזון הורי משותף - מהו הערך ההורי המשותף, איזה ערכים רוצים להקנות לילד, מהם הגבולות בהם רוצים שהילד יגדל וכיצד מגיבים לפריצת הגבולות. חשוב ששני ההורים יגבשו מדיניות משותפת, יתאמו עמדות ויגדילו את חוויית השליטה בהתנהלות היומיומית ומטרות ההוריות.  ההורים ינסחו- מה עליהם לעשות על מנת לממש את החזון המשותף. ואם יש אתגרים בדרך, כיצד עליהם להתמודד עימם. היעדר חזון הורי משותף  כזה יכול לייצר אצל הילד חווייה של חוסר יציבות, בלבול והיעדר מסגרת שומרת. חזון משותף יוצר תחושה של הבנה, כוח ומוטיבציה לשיתוף פעולה ופתרון בעיות. ובעיקר- תחושת יציבות של הילד שיש מסגרת ברורה ששומרת עליו- עוגן יציב בעולם פנימי וחיצוני סוער. 

שילוב שלושת הצירים האלו מאפשר שיפור ביעילות של התנהגות ההורים, חיזוק תחושת יציבות אצל הילד, ותורם לשינוי הרצוי. 

שאלו את עצמכם- האם אתם יודעים לנסח מהו הסגנון ההורי שלכם? ועד כמה אתם מצליחים לממש אותו?

(מבוסס על ספרה של נעמי אפל "לדבר CBT עם הורים וילדים" ווספרו של חיים עומר "הורים אמיצים")