יש ציפייה שעם הגיל והניסיון נהיה החלטיים יותר. שנדע מהר מה נכון לנו, שנבחר בביטחון. אבל אצל רבים קורה דווקא ההפך. עם השנים אנחנו רואים יותר. מבינים מורכבות, מזהים השלכות, חשים מחירים רגשיים. כבר אי אפשר לבחור רק מתוך דחף או אינטואיציה רגעית – יש עבר, יש אחריות, יש אנשים נוספים שנוכחים בהחלטה. וכשיש יותר זוויות, יש גם יותר בלבול. הבלבול הזה אינו סימן לחוסר בשלות. לעיתים הוא עדות לנפש שעובדת, שמסוגלת להחזיק גם רצון וגם פחד, גם כמיהה לשינוי וגם צורך ביציבות. רבים מספרים שדווקא

החצנה היא טכניקת טיפול שבה המטופלים מתבקשים להביא את הרגשות והמחשבות שלהם לחזית, ולראות אותם כאובייקטים חיצוניים להם. החצנה היא כלי עוצמתי בטיפול, המסייע למטופלים ליצור מרחק, להתבונן ולפתח מודעות למחשבות שלהם. כשאני מזוהה לגמרי עם מחשבה או רגש, אני טובע בתוכם. אין מרחק, אין אוויר. בהחצנה נוצר מרווח קטן שמאפשר נשימה. המחשבה והרגש עדיין קיימים, אבל הם לא מנהלים אותי. מתוך מגוון הכלים הקיימים להמחשת החצנה, נציע שניים שאנחנו אוהבים: הרחקת מחשבות ויצירת דמות דמיונית. נדמיין יד

פתאום שמתם לב שמשהו לא עובד, אולי החיים תקועים, אולי השגרה הפכה לכבדה מנשוא אולי יש פער מאיך שדמיינתם את עצמכם בתקופה זו של החיים אולי אתם מרגישים לחץ מתמיד שלא מרפה, כאילו יש משהו כבד שיושב על החזה ולא נותן לכם לנשום בחופשיות. אולי יש תחושת דכדוך שמתגנבת לתוך הבקרים, שגורמת לכם לקום עייפים כבר מההתחלה. חוסר סבלנות שמפתיע אתכם – איך פתאום דברים קטנים שפעם לא הפריעו לכם מעצבנים אתכם עד כדי כך? אולי יש תחושת ריקנות פנימית, כאילו אתם עוברים את התנועות של החיים אבל בלי להרגיש באמ